מנורה חברה לביטוח בע"מ-ת"א נ' מדחת ואח'

פסק דין

יסודה של התביעה שבפני בתאונת דרכים שארעה ביום 22.10.04 בצומת מרומזר בה היו מעורבים רכב מסוג אלפא הנהוג בידי עת/1- מבוטח התובעת מנורה חב' לבטוח בע"מ עם רכב מסוג הונדה הנהוג בידי עה/1שהינו גם התובע בתיק המאוחד. המחלוקת העיקרית בין הצדדים הייתה שאלת האחריות מאחר וכל אחד מן הנהגים המעורבים אוחז באור הירוק ברמזור כיוון נסיעתו.

לעניין זה נשמעו בפני עת/1 נהג האלפא ושני עדי הגנה מטעם הנתבעים הנהג עה/1 ונוסע שישב לידו עה/2.

כן הובאה מטעם התובעת חוות דעת מומחה האינג' עוזי רז ואילו מטעם הנתבעים הוגשה חוות דעתו של הבוחן מליחי.

מעדותו של עת/1 עולה כי במועד הרלוונטי, נהג בכביש 5 וביקש לחזור על עקבותיו לכיוון רמת השרון. לפיכך פנה לכיוון בית העלמין ירקון, על-מנת לצאת בפניה שמאלה חזרה לכביש 5 צפונה. לדבריו, במקום שני רמזורים עוקבים, כאשר הוא עובר את הראשון שבהם באור ירוק וממנו המשיך לרמזור השני, שאף הוא היה ירוק. העד המשיך בנסיעה איטית לכיוון הצומת , כאשר לדבריו ראה דבוקת מכוניות מגיעה משמאלו, מכיוון כביש 5. אך בעוד כל המכוניות שהגיעו מכיוון זה עצרו, הגיעה עם דבוקה זו ההונדה הנהוגה בידי הנתבע וזו נכנסה לצומת במהירות מסחררת ופגעה באלפא בדלת שמאל במרכז הצומת. לדברי העד, אין הוא יכול לומר במדויק , מתי הבחין בהונדה לראשונה וכן אין הוא יכול לומר בוודאות כי המכוניות שנעצרו לא הגיעו אחרי ההונדה. מכל מקום חוזר העד ומדגיש כי בעת שנכנס לצומת דלק האור הירוק ברמזור כיוון נסיעתו והוא שמר על קשר עין עם הרמזור עד לכניסתו לצומת.

לציין, כי בהודעתו במשטרה וכן בזו שמסר בחברת הבטוח לא ציין העד כי כל שאר המכוניות שהגיעו מכיוון נסיעת ההונדה נעצרו.

לגרסת נהג ההונדה, עה/1 , הוא נסע בכביש 5 לכיוון צומת בית העלמין. לטענתו נכנס לצומת בנסיעה שוטפת בחסות האור הירוק, כשלפתע נחסמה דרכו בצומת על ידי רכב והוא התנגש ברכב זה. בעדותו בפני העיד כי עת היה עם ההונדה במרחק של 20-30 מ' מהצומת , הבחין בכניסת הרכב המעורב לצומת, אך בשלב זה כבר לא ניתן היה לעצור ולכן ארעה התאונה. עוד הוסיף וטען כי נהג האלפא נעצר באמצע הצומת וכן פגע בו.

עדותו של הנתבע עומדת בסתירה לדבריו במשטרה. בהודעתו שם אמר הנתבע כי בהיותו במרחק של 50 מ' מהצומת , הבהב האור הירוק פעם ראשונה . למרות זאת, ממשיך הנתבע ונוסע במהירות של 80-90 קמ"ש (ראה שורות 19 ו-26 להודעה). בעדותו בבית המשפט מסר הנתבע כי " איך שהבן אדם נכנס התחלף לכתום ובשניות האלה פגעתי בו". (עמ' 23 שורות 20,21).

מכל המקובץ לעיל בשלל גרסאותיו של הנתבע עולה התמונה כי בהיותו במרחק של לפחות 50 מ' מהצומת החל הרמזור הירוק מהבהב, הנתבע כלל לא האט מהירותו , אלא המשיך ושעט לעבר הצומת ואף נכנס אליו למרות שהאור ברמזור התחלף כבר לצהוב וזאת במגמה להספיק ולעבור את הצומת, כשבשלב זה על פי דבריו כבר ראה את האלפא בתוך הצומת.

עדותו של עה/2 אין בה כדי להועיל לנתבע . עדותו הייתה מגמתית , למעט חזרה המנטרה על הטענה כי נכנסו לצומת באור ירוק.

בבואי לבחון את עדויות הצדדים , עלי לומר כי שני הנהגים לא הותירו בי רושם מהימן וכל אחד מהם בדרכו שלו ניסה לחמוק מתשובות בשאלות מהותיות. יחד עם זה, עלי לומר כי התרשמותי הינה על יסוד העדויות במשטרה שניתנו ספונטנית, כי נהג ההונדה נכנס לצומת כשהוא מנסה "לגנוב" את הרמזור כיוון נסיעתו ואילו מאידך עת/1 הקדים ונכנס לצומת ולא בכדי אומר המומחה מליחי, כי בנסיבות, אי אפשר לקבוע חד משמעית מי מהנהגים נכנס לצומת בניגוד לאור האדום. יחד עם זאת ובמכלול הנסיבות הגעתי למסקנה כי יש לחלק האחריות בין הנהגים באופן שווה, ואין זה המקום לקבוע כי לא הוכחו התביעות שבפני ודינן להדחות הדדית. בשים לב לעובדה כי גם אם תמצא לומר על פי העדויות כי ההונדה חצתה את קו העצירה באור צהוב ובאותה עת הייתה האלפא כבר בצומת, לא ייתכן כי האלפא נכנסה לצומת באור ירוק מלא שדלק על פי עדותו של עת/1 כבר מהרמזור הראשון. לפיכך עולה כי שני הנהגים התרשלו בנהיגתם ולכן יש לחלק האחריות ביניהם באופן שווה.

אשר לחוות דעתו של עוזי רז, לא מצאתי לשפוך קיטונות של דיו על חוות דעת זו ואף לא לבקר אישית את המומחה. כל שאומר הינו כי המומחה ביקר במקום האירוע בשנת 2006 , כאשר התאונה התרחשה בשנת 2004. לא צורפה תוכנית רמזורים עדכנית למועד הרלוונטי לתאונה, כשכל חוות הדעת מבוססת על העובדה כי לעת/1 רמזור על פי דרישה ומבוססת על גרסת עת/1 בלבד.

בנסיבות אלה ולאור כל האמור לעיל מצאתי על בסיס חוות הדעת של הבוחן עזריה מליחי והעובדות כפי שבאו לידי ביטוי בעדויות שבפני וההודעות בתיק המשטרה לחלק האחריות באופן שווה בין המעורבים.

אשר לגובה הנזק :

התביעה בתיק העיקרי הינה תביעתה של מנורה לתשלום הנזק ששילמה למבוטח . חוות דעת השמאי לא נסתרה ואני מקבלת אותה ככתבה וכלשונה.

אשר לתביעה בתיק המאוחד, טוען ב"כ הנתבעים שם, כי התביעה לא הוכחה משלא התייצב שמאי התובע שכנגד לחקירה. אולם לעניין זה הגישה נתבעת שכנגד 2 חוות דעת נגדית מטעמה שם העריך השמאי מטעמה את גובה הנזק , כשלהערכתו ערך הרכב היה 21,600 ₪ מהם יש לנכות 3,000 ₪ שרידים , סה"כ 18,600 ₪ וחוות דעת זו בוודאי שיכולה לשמש בסיס להערכת הנזק שנגרם לתובע שכנגד.

התוצאה הינה כי אני קובעת כדלקמן :

בת.א.28139/05 אני מחייבת את הנתבעים ביחד ולחוד לשלם לתובעת סך של 119,296 ₪ צמוד ונושא ריבית כחוק מיום 28.11.04 ועד התשלום המלא בפועל בצרוף 15% שכ"ט עו"ד ומע"מ וכן סכומי האגרות ששולמו.

בת.א.49702/06 ישלמו הנתבעים ביחד ולחוד לתובע 50% מהנזק המוכח על פי חוות דעת השמאי מטעמם (שאר ראשי הנזק שנתבעו לא הוכחו) דהיינו סך של 9,300 ₪ כשסכום זה צמוד ונושא ריבית כחוק מיום 22.10.04

ועד התשלום המלא בפועל בצרוף 15% שכ"ט עו"ד ומע"מ וכן סכומי האגרות ששולמו.